בהרצאתו של ד"ר אמיר ברנע מצאתי את עצמי יושב וחושב "האם מה שאני מלמד את תלמידיי יהיה אכן רלוונטי עבורם בעתיד ?"
קצב ההתחדשות והחדשנות הופך להיות מהיר יותר ויותר, כמות השימוש באמצעים מתקדמים בחיי היומיום ( ולא בבית הספר ) הולכת וגדלה ואנו עדיין מלמדים בהרבה תחומים בשיטות המסורתיות הישנות.
שאלתי את עצמי, כמחנך כיתה וגם כמחנך בבית ספר דתי המחנך לערכים מסורתיים של אהבת ספר, קריאת טקסטים וניתוחם, שימוש בספר כמטרה ולא רק כאמצעי - האם אין מנוס ועלינו לנטוש דברים שהיו ברורים לנו ולהתחיל לחשוב על עתידם של הילדים??. הידע כבר אינו נחלתו של המחנך בעולם השטוח שבו אנו חיים והמשאב החדש שיוכל באמת להועיל לילדים הוא "דמיון יצירתי". החשיבה שמאחורי שיטות הלימוד צריכה לשנות פוקוס ולהיות ממוקדת בפיתוח הכלים שכבר קיימים אצל הילד, דמיון, יצירתיות, מקוריות ולתת להם את סביבת הלמידה המתאימה שתוכל להפיק מהם את היכולות שלהם. אולי אם נצליח בכך, נהפוך אותנו המורים לנותני שירות טובים יותר ורלוונטיים יותר לילדינו.
הסרטון did you know?
